<h1>מפני שהקיפן מרובה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
והשטר השלשה וששים הוא שטר שכירות. והוא שכירות קרקע שהוא נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ובקנין נמי שכל הדברים נקנין בקנין חוץ מן המטבע והאשה ואפי' הדברים שאין נקנין בשאר דברים נקנין הם בקנין כל שכן וודאי הדברים נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כגון הקרקעות דין הוא שיהיו נקנין בקנין וקיימ' לן [ב"מ צ"ט ע"ב] כשם שהקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה [כך שכירות קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה], כמפורש בההיא מתניתא דמעשרות דמייתינן בגררא בתחלת פ' שנים אוחזין בטלית [שם י"א ע"א] איתיביה רבא מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ואמ' רבן גמליאל עשור שאני עתיד להפריש נתון ליהושע שהוא לוי (והוא יד עניים) ומקומו מושכר לו זה מעשר ראשון ועשור אחר שאני עתיד למוד זה מעשר שני נתון לעקיבא בן יוסף שהוא פרנס והוא יד עניים ומקומו מושכר לו כדי שיזכה בו לעניים ונתקבלו לו שכר זה מזה וכי ר' יהושע ור' עקיבא בצד שדה ר"ג הוו קיימי שהקנה אותם להם ופרקינן ר"ג מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם ומכיון שקבל ר"ג כסף שכירות הקרקע מן הזקנים זכו הם בקרקע עבורם ובכל מה שבתוכו דקיימ' לן כשם שהקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה, כך שכירות הקרקעות נקנה בכסף ובשטר ובחזקה והאי מתניתא כבר חבטנו עליה כמה חבטים במקומה אבל אין כאן מקומה וגם בתחלת שנים אוחזין לא הובאת אלא אגב גררא וללמד ממנה דין הסנדרונדרות ולא עמדו דברים מיהו לפי דרכנו אנחנו למדין מהילוכה ענין השטרות כי דבר ברור שכשם שהקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות הקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה, והאידנא שנוהגין לרוחא דמילתא רובא דעלמא לאקנויי כל מיניהו ושכירותיהם בקנין כי פשטו רוב קנאות בקנין עם הכסף והחזקה והשטרות לסלוקי כולהו ספיקי. ובפר' המוכר את הספינה (ומי) [נמי] אייתינן להאי מתניתא דמעשרות על גמרא דההיא מתניתא דתנן [ב"ב פ"ד ע"ב] המוכר את הפירות לחבירו משך ולא מדד קנה, מדד ולא משך לא קנה, ואם היה פקח שוכר את מקומו וכו'. איבעיא להו שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו, תא שמע עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו שמע מינה דקני. גרסינן בפר' השותפין [שם ו' ע"א] אמ' רב נחמן אמ' [רבה] בר אבוה המשכיר בית לחבירו בביר(ר)ה גדולה משתמש בזיזיה ובכותליה עד [ד'] אמות ובעובי הכותל מקום שנהגו אבל בתרבץ אפדני לא, ורב נחמן אמ' אפי' בתרבץ אפדני אבל רחבה שאחורי הבתים לא ורבא אמ' אפי רחבה שאחורי הבתים.
תנינן בפר' השואל את הפרה [ב"מ ק"א ע"ב] המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח, בימות החמה שלשים יום ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש, והחנות אחד כרכים ואחד עיירות י"ב חדש. רשב"ג אומ' חנות של נחתומין ושל צבעין שלש שנים, מאי שנא בימות הגשמים דכי אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמי' אגר בימות החמה [נמי] כי אגר איניש ביתא לכולהו ימות החמה אגר, אמ' רב יהודה להודיעו קתני והכי קאמ' המשכיר בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו בימות הגשמים מן החג ועד הפסח אלא אם כן הודיעו שלשים יום מעיקרא. תניא נמי הכי כשאמרו שלשים יום וכשאמרו י"ב חדש לא אמרו אלא להודיעו וכשם שהמשכיר חייב להודיע כך השוכר צריך להודיעו דאמ' ליה אי אודען הוה טרחנא ומותיבנא ביה איניש מעליא. אמ' רב אסי אם נכנס יום אחד בימות הגשמים מהני שלשים יום אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח, אמ' רב פפא אם בא לרבות בדמיה מרבה והוא דאיקור בתי [אבל לא אייקיר בתי] לא. פשיטא נפל ליה [ביתא א"ל לא] עדיפת מינאי זבניה או אירתיה או יהביה במתנה אמ' ליה השוכר לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה כלליה (לבדיה) [לבריה] חזינן אי הוה איפשר ליה לאודיענהו (לאו) [ולא] אודעי איבעי ליה אודעיה ואי לא אמ' ליה לא עדיפת מינאי. [לשון הרי"ף שם] ירושלמי [תוספתא ב"מ פ"ח הי"א] תני ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנשואין אין פחות משלשים ואם השכירות לזמן ידוע והגיע זמנו אפי' בימות הגשמים הגיע מאי טעמא ידע דזימניה בטבת או בשבט הוא. ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא ולא אשכח אתרא לאותובי אמ' לה לההיא איתתא אית לך דוכתא לאוגיריה אמרה ליה לא קידשה יהבא ליה דוכתא ועייליה אזל לביתיה כתב ליה גיטא ושדר לה אזלא היא ואגרא אגריה מיניה וביה אפיקתיה ואותביתיה בשבילא אמ' רב הונא בריה דרב יהושע כאשר עשה כן יעשה לו. [לא] מבעיא חצר דלא קיימא לאגרא אלא אפי' חצר דקיימ' לאגרא דאמ' ליה לכולי עלמא ניחא לי לאוגירי לך לא ניחא לי (דרמי) [דדמית] עלי כי אריא (עכבא) [ארבא] ואית דגרסי עאנבא. רשב"ג אומ' חנות של נחתומין ושל צבעין שלש שנים. תנא (שהקפן מפני מרבה)
